פסק-דין בתיק בש"א 6127/01 בש"א 13819/02

הבקשות

1.      נאיף קאסם נבואני, להלן: "המבקש", הגיש ביום 19.2.01, בקשה, בש"א 3255/01, להלן, "הבקשה הראשונה", לביטול פסק הדין שניתן בתיק הסדר ג'וליס/603, ביום 29.4.82 שתוקן ביום 23.10.82, להלן: "פסק הדין", בטענה כי בשל התנהגותם המכוונת של המשיבים, בני דודו, נשללו מן הזכאים ע"פ צוואת סבם של המבקש והמשיבים, המנוח פארס סלימאן נבואני, ז"ל, להלן: "הסבא", שהלך לעולמו בשנת 1965, וביניהם אביו המנוח של המבקש, זכויותיהם בחלקות מס' 70, 71, 72 ו -73 בגוש 18451 מאדמות ג'וליס, שהיו, לפני הליכי ההסדר, חלקה אחת עם מספר זמני מס' 1, באותו גוש, בבעלותו ובחזקתו של הסבא, להלן: " החלקה הזמנית".

המבקש הגיש, ביום 15.4.01, בקשה שנייה, בש"א 6127/01, להלן: "הבקשה", ובה עתר ל תיקון פסק הדין, להבדיל מביטולו, הסעד בבקשה הראשונה. הבקשה מבוססת על טענת "מרמה" לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], 1969, להלן, "הפקודה". הסעד בבקשה מתייחס לחלקות מס' 70 ו-72, להלן: " החלקות". לטענת המבקש, הסבא השאיר צוואה לפיה חילק את כל רכושו בין שלושת בניו: "קאסם", אביו של המבקש, "מוחמד", אביהם של המשיבים ונג'יב, להלן: " הצוואה". הבקשה נסמכת על הנספחים שצורפו לבקשה הראשונה. בעקבות הליכי ההסדר החלקות נרשמו בשלמות ע"ש המשיבים בחלקים שווים ביניהם. לטענת המבקש יש לחלק את הזכויות בחלקות באופן שווה בין שלושת בניו של  הסבא: קרי, לקבוע כי המשיבים, ביחד, זכאים ל -1/3 מן הזכויות בחלקות, המבקש זכאי ל- 1/3 מן הזכויות, ויורשי נג'יב, ז"ל, להלן: " נג'יב", זכאים ל- 1/3 מן הזכויות.

בבקשה הראשונה וגם בבקשה נטען כי הסבא נפטר בשנת 1965, טרם הדיון המשפטי שהתקיים בשנת 1982, ושמו "שורבב" להליך בתיק הסדר ג'וליס/603, "ע"י המשיבים , ככל הנראה, משיקולים זרים ובמגמה לשלול מהזכאים ע"פ הצוואה, את זכויותיהם בעיזבון הסבא".

המשיבים מתנגדים לבקשה, הגישו כתב תשובה קצר ובו ציינו כי הם מסתמכים על תצהיר המשיב מס' 1, להלן: " המשיב", מיום 14.3.01, שהוגש במסגרת הבקשה הראשונה, והוסיפו כי הבקשה אינה מגלה עילה לפי ס' 93 לפקודה, וכי התביעה התיישנה. על טענת ההתיישנות לא חזרו בסיכומיהם.

שמעתי את הראיות והוגשו סיכומים בכתב. סיכומי המבקש הוגשו ביום 30.10.05, וסיכומי המשיבים הוגשו ביום 27.11.05. כפי שיוסבר בהמשך, המבקש הגיש בקשות לאחר הגשת סיכומיו. אסקור ואנתח להלן את ראיות וטענות הצדדים. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת.

הרקע והשאלות שבמחלוקת

2.      על פי חומר הראיות שבפני עולה התמונה הבאה:

1)       החלקות, ביחד עם חלקות מס' 71 ו-73 היוו, לפני הליכי ההסדר, חלק מהחלקה הזמנית אשר נתבעה ע"י המנוח, המשיבים,  מדינת ישראל וצדדים שלישיים. לאור התביעות הסותרות ובהתאם להוראות הפקודה, העביר פקיד ההסדר את ההכרעה בהן לבית המשפט המחוזי בחיפה. בעקבות פסק הדין חולקה החלקה הזמנית ל -4 חלקות, 2 חלקות נרשמו על שם המדינה ו- 2 חלקות על שם המשיבים.

2)       התביעות הסותרות החלו להתברר בשנת 1981. המשיבים הגישו ביום 28.8.80, במסגרת תיק הסדר ג'וליס/481, "ערעור על לוח הזכויות בנוגע לחלקה הזמנית", להלן: " הערעור", שהעתק ממנו הוצג וסומן  ת/12 [הוא גם נ/6],  בו טענו כי הם הבעלים הבלעדיים של החלקה הזמנית, אשר ירשו מאמם, להלן: "לייה", שנפטרה בזמן המנדט, וכי אין לעזבון הסבא כל זכות בחלקה הזמנית, כפי שנקבע בלוח הזכויות שפורסם ביום 30.5.1980. עוד טענו המשיבים בהליך שבפני [הם המערערים בערעור - ר.ג'], כי הם ולייה החזיקו בחלקה הזמנית ועיבדו אותה עיבוד סביר תקופה ארוכה העולה בהרבה על תקופת ההתישנות. בכותרת הערעור נרשמו המשיבים שבפני כמערערים, והמשיבים בערעור היו עזבון המנוח פארס סלימאן נבואני [הסבא - ר.ג'] ומדינת ישראל. בכותרת ההחלטה שניתנה ביום 1.4.1981, ת/13, והעתק מודפס וברור ממנה סומן ת/13א', להלן: " ההחלטה", נרשם בתור המבקשים בערעור עזבון פארס סלימאן נבואני, [הסבא - ר.ג'], ובתור משיבים - מדינת ישראל ואח'. מי אלה "האחרים" לא ברור. מסתבר, והדבר לא הוברר במידה מספקת, כי הערעור הובא לדיון בפני כב' השופט א. כהן, אשר ביום 1.4.1981, החליט כדלקמן:

"מעיון בתיק הגוש הנדון חלקה 1 בגוש 18451 /ג'וליס מסתבר כי החלקה נשוא הדיון היא בסכסוך במשפט 72/ג'וליס אשר תלוי ועומד בין שלושה צדדים: א. המדינה, התובעת את החלקה כאדמת מדינה בלתי מוקצאת, ב. יורשי פארס סלימאן נבואני [הסבא - ר.ג'] תבעו 2/120 חלקים על פי קושאן טאבו, באמצעות באי כוחם ג'מיל נבואני. ג. בעלי 120 חלקים, התובעים לפי קושאני טאבו כולל האפוטרופוס. המבקש מס' 1 הוא אותו מרשה [כך במקור - ר.ג'] שתבע את החלקה הנדונה, בתיק 72/ג'וליס בשם סבו, הבעל הרשום לפי קושאן. כעת הוא מבקש להצטרף כצד לדיון זה על יסוד טענה הפוכה כי האדמה בלתי מוקצאת, מוחזקת ומעובדת וממלאת את דרישות ס' 78 לחוק הקרקעות העותמאני. האפשרות היחידה למי שלא תבע בזמן ההסדר, היא פניה לפי ס' 59 לפקודה וכן הוראת ס' 37(א) לפקודה, המאפשרת בתנאים מסויים, הוספת תביעות חדשות כל עוד לא הוסדר הגוש הנדון ולא נגרם עיוות דין לצדדים.

         בהסכמת הצדדים ועל אף ניגודי האינטרסים אותם אתן את דעתי לגוף העניין כאשר אבוא בו להחליט בעניין התביעות וסידורן, הנני מרשה למבקשים להצטרף בתור צד ג' בתיק 72/ג'וליס אשר תלוי ועומד בין שלושה צדדים. התיק הנדון, עקב הכפילות שבו, נמחק בזה בהסכמת הצדדים. ... ניתן והודע היום 1.4.81, במעמד  בעלי הדין, עו"ד גנוט וב"כ המבקשים."

          ההחלטה ניתנה, כאמור, בתיק הסדר 481/ג'וליס. תיק זה לא הובא בפני. מאחר והתיק עצמו לא הוצג בפני, מצד אחד, ולאור העובדה כי בכותרת ההחלטה הופיע בתור מערער: "עזבון פארס סלימאן נבואני", ללא שמות יורשים כלשהם, בניגוד לכותרת בערעור עצמו, החלטתי להזמין את התיקים מפקיד ההסדר. המזכירות פנתה לקבלת התיקים מגנזך המדינה ואלה נתקבלו היום, 2.1.07.  

          בהחלטה לא צויין מי הם בעלי הדין. כמו כן לא צויין בכותרת לפרוטוקול, לפני ההחלטה,  כמקובל וכמתחייב, מי מבעלי הדין הופיע. מסתבר היום כי הדבר חשוב ביותר. כאמור, החלטתי להזמין את התיקים הרלונטיים מגנזך המדינה: תיק הסדר 481/ ג'וליס, הוא התיק שניתנה בו ההחלטה, וכן תיק ההסדר עצמו אליו מתייחס השופט כהן בפתח ההחלטה וכן תיק ההסדר 172/ ג'וליס. מעיון בתיק 481/ג'וליס עולה כי הערעור הובא בפני השופט כהן אשר נתן את ההחלטה כמפורט לעיל. בפרוטוקול המקורי, שנמצא בתיק זה, נרשם כי הסבא לא הופיע, וכי מי שהופיע לישיבה שהתקיימה ביום 1.4.1981 היו המבקשים בעצמם. מפיהם של המבקשים נרשם "אנו מסכימים להצטרף בתור צד בתיק 72/ג'וליס ולבטל את הבקשה". ב"כ המשיבה מס' 2, היא המדינה, הסכים. בעקבות דברים אלה נרשמה ההחלטה. מסתבר, מעיון בתיק ההסדר, עולה כי קביעתו של בית המשפט בפתח ההחלטה כי הוא עיין בתיק הגוש, ובעקבות עיון זה נרשם כי חלקה מס' 1 נתבעה ע"י 3 צדדים, הסבא תבע 120/2 חלקים על פי קושאן טאבו, באמצעות בא כוחו ג'מיל, אינו מדוייק, ככל שהדבר מתייחס לחלקה הזמנית. מעיון בתזכורת התביעה 1187 שבתיק ההסדר עולה, כי תביעה זו מתייחסת לחלקות אחרות מהחלקה הזמנית: חלקה 18(ב), 21(ה), 21 (א), 21(ד) ו-33. לגבי חלקות אלה טען ג'מיל [המשיב בפני - ר.ג'], שהגיש את התביעה בשם הסבא, כי חלקים בחלקות אלה נרכשו בקניה רשומה מבעלים רשומים, שהם: סלים סלימאן קוטראן וילדי מיכאיל עיד בהתאם לקושאן, בשנת 1927, והחלק הנרכש הוא 2/120. אם כן, התביעה של הסבא על פי קושאן התיחסה לחלקות אחרות לגמרי, ולא לחלקה הזמנית, כפי שקבע בית המשפט. חיפשתי בתיק ההסדר ולא מצאתי שום בסיס לקביעה העובדתית כי החלקה הזמנית נתבעה על בסיס קושאן. קביעה זו, עם כל הכבוד, אין לה תשתית ראייתית. לא רק זאת, אלא עיינתי גם בתיק הסדר 72/ג'וליס ומתברר שתיק זה מתייחס לבעלי דין אחרים. בתיק זה הוגשה בקשה בדרך המרצה [המרצה 2399/81], ביום 21.10.1981 ע"י קאסם מוחמד אבו חסן נ. נג'יב וסלימאן חסן ומדינת ישראל, ומתייחסת לחלקה 4 (א) בגוש 18451.

          לאור דברים אלה, לא ברור לי על סמך מה נקבע בהחלטה מה שנקבע ולא ברור לי כיצד תיק הסדר 72/ג'וליס מתייחס לחלקה זמנית 1. ובנוסף, התיק המקורי, 72/ג'וליס מתייחס לצדדים אחרים, גם כאן הפרוטוקול אינו מסודר ועד כמה שניתן לברר מתוך התיק, הוא מתייחס לחלקות 21(ד), 21(א) ולא מצאתי שום התייחסות לחלקה מס' 1, אם כי המשיב שבפני היה צד להליכים המתיחסים לחלקות אלה. גם מעיון בתיק ההסדר נוכחתי לדעת כי משפחת נבואני תבעו חלקים בחלקות אחרות, ראה תזכורת התביעה מס' 605 לפיה, תבע הסבא חלקות שונות, ביניהן גם חלקה מס' 1.

          המסקנה העולה מכל הסקירה כמפורט לעיל היא כי גם הסבא תבע זכויות בחלקה מס' 1, וגם המשיבים שבפני תבעו זכויות בחלקה מס' 1, וכפי שעולה מהערעור, מכוח לייה, שהלכה לעולמה עוד בזמן המנדט, ובחזקה ועיבוד מאז.

          לדעתי, עם כל הכבוד, בית המשפט היה צריך להסביר בהחלטתו,  כי הדיון בערעור על לוח הזכויות יתברר ביחד עם תביעות אחרות של הסבא במסגרת דיון אחר, אך הוא לא עשה זאת, והתוצאה היתה שנוצר בלבול בציון בעלי הדין והזכויות שנתבעו בחלקה זו או אחרת . גם ברישום הכותרת בהחלטה נפל שיבוש. מאחר וההחלטה התיחסה לערעור, מן הדין הוא לרשום את הכותרת להחלטה בדיוק כפי שנרשמה בערעור.

3 )       פקיד ההסדר, שהיה המשיב מס' 4  בבקשה, [אך נמחק בהתאם להחלטה מיום 21.4.05, כפי שיובהר בהמשך], הגיש תשובה לבקשה ביום 17.9.02 אליה צירף תעודת עובד ציבור, להלן: " התעודה", שערך מר נזאר לוי, עוזר לפקיד  הסדר המקרקעין למחוז חיפה והגליל המערבי, להלן: " לוי". התעודה הוצגה, בהסכמה, ביום 20.6.05 וסומנה ת/4. אביא כאן את הסעיפים הרלוונטיים מהתעודה, על מנת להשלים את התמונה, מצד אחד, וכדי שהמסכמכים שצורפו לתעודה יהוו חלק מהקביעות העובדיות אליהן אדרש בהמשך.

א)      הליכי ההסדר בכפר ג'וליס החלו בתאריך 1.5.46. סקר המקרקעין לגבי גוש 18451 נערך בתאריך 24.12.58 בנוכחות בעלי הקרקע ושני חברי ועד ההסדר בכפר ג'וליס, כפי שעולה מנספח ג' לתעודה ונספח ד' - עותק ממפת ביקורת השדה.

ב)      את הבעלות על חלקה מס' זמני 1 תבע בשלמות פארס סולימאן נבואני בתביעה מס' 605. בתביעה נוגדת מס' 325 תבעה מדינת ישראל את הבעלות על החלקה בשלמות, ובתביעה מס' 954 תבע האפוטרופוס לנכסי נפקדים חלקים מסויימים מתוך החלקה. החלקה הנ"ל נתבעה עוד ע"י עשרות תובעים ועשרות מוסדות בחלקים שונים.